על אפרוחים ותרנגולות

תרנגולת ואפרוחיה

אפרוחים שמתרוצצים סביב אמא תרנגולת: הדימוי הזה רווח מאוד בספרי ילדים ולא במקרה. מערכת היחסים בין התרנגולת לאפרוחים היא הדוקה מאוד, ומתחילה עוד לפני הבקיעה. תרנגולת דוגרת על ביציה במשך שלושה שבועות. כל יום היא הופכת את הביצים 30 פעמים, כדי לשמור שהחום והלחות יהיו הטובים ביותר עבור האפרוח המתפתח בביצה. לאחר הבקיעה האפרוחים צמודים לתרנגולת במשך חודש-חודשיים. התרנגולת מלמדת אותם מה לאכול, מגינה עליהם מאיומים, ובלילה הם ישנים תחת כנפיה.

בשנים האחרונות מדענים חקרו את מערכת היחסים בין התרנגולת לאפרוחים. למדנו להבין חלק מהקולות והמחוות שלהם. זיהינו, למשל, את המחוות שהתרנגולת עושה כשהיא מצביעה בפני האפרוחים שלה על אוכל משובח. באחד המחקרים הפרידו מדענים לזמן מה בין התרנגולות לאפרוחים. הם הרגילו את התרנגולות שהאוכל המשובח ביותר מונח בכלים בצבע מסוים. את האפרוחים הרגילו שהאוכל הטוב ביותר מונח בכלי בצבע אחר. אחרי שהאפרוחים הוחזרו לאמותיהם, הבחינו התרנגולות בכך שהם "טועים" בבחירת האוכל. התרנגולות ניסו לתקן את הבחירה של האפרוחים באמצעות הגברת המחוות המשמשות ללמד את האפרוחים מה טוב להם לאכול.

בקיעה במדגרה

התרנגולות והתרנגולים שמשמשים בתעשיות הבשר והביצים אף פעם לא ראו את אמא שלהם ואף פעם לא יגדלו אפרוחים.

ישנם משקים מיוחדים שמחזיקים תרנגולות לרביה. את הביצים המופרות שלהן מעבירים למדגרה. במקום שהתרנגולות יחממו את הביצים, מחממים אותן במדגרה בצורה מלאכותית. במקום לקן, האפרוחים במדגרה בוקעים במעין מגירות מיוחדות.

מדענים פיענחו עד היום למעלה משלושים קריאות של תרנגולות. הם ראו שכאשר אפרוח אובד בעשב גבוה הוא משמיע קריאה ייחודית, קריאה שאפשר לתרגם אותה ל"אמא, אמא, איפה את?". האמא מגיבה לקריאה זו בקריאה ייחודית משלה. כשמדענים תיעדו את הקולות של אפרוחים שבקעו במדגרות, התברר שבמשך שלושה-ארבעה ימים לאחר בקיעתם, האפרוחים משמיעים את הקריאה של אפרוח אבוד המחפש אחר אמו.

חיי אפרוח בתעשיית הבשר

החיים שצפויים לאפרוחים אחרי שבקעו הם קצרים וקשים.

יש זנים נפרדים של תרנגולות לתעשיית הבשר ולתעשיית הביצים.

לאפרוח בתעשיית הבשר יש גוף מעוות והוא גדל במהירות עצומה. זוהי תוצאה של ברירה מלאכותית שנעשתה ברובה בשבעים השנים האחרונות, כדי להתאים את הגוף של התרנגולים לאינטרסים הכלכליים של התעשייה. החזה (שבו תעשיית הבשר מעוניינת) גדול במיוחד, ואילו הריאות והשלד אינם מפותחים. התרנגול הצעיר בקושי מסוגל לעמוד על רגליו, ומתקשה לנשום.שגדל במהירות. בגיל שישה שבועות, כשהוא עדיין אמור לישון בלילה תחת הכנפיים של אמא שלו, הוא כבר במשקל של יותר משני ק"ג. זה הזמן שבו מעמיסים אותו ואת חבריו למשאיות, ומובילים אותם לשחיטה.

חיי תרנגולת בתעשיית הביצים

בשביל תעשיית הביצים פיתחו זן אחר של תרנגולות, שמטילות הרבה ביצים. כשהאפרוחים מהזן הזה בוקעים במדגרה, ממיינים אותם. אפרוחות נקבות ישמשו להטלת ביצים. הן נשלחות תחילה למשק שמגדל אותן עד לגיל שבו הן מגיעות לבגרות מינית. אז מעבירים את התרנגולת ללול ההטלה. בלול זה מחזיקים את התרנגולת, לרוב, בכלוב רשת צר וחשוף. התרנגולת הכלואה לא יכולה לעשות שום דבר מהדברים שתרנגולות עושות באופן טבעי: לשוטט, לנקר ולחטט בקרקע, לישון בלילה על ענף גבוה, לעשות אמבטיות חול בצוותא – אפילו לא למתוח כנף. התסכול גורם לתרנגולת לנקר בנוצות של חברותיה לתא, ולעתים אף לפצוע אותן. ניתן למנוע את הניקור על-ידי מתן תנאים הולמים יותר. במקום זאת, התעשיה מעדיפה לקטום את המקורים של התרנגולות, וכך לצמצם את נזקי הניקור. בגיל שנה וחצי או שנתיים, כשמספר הביצים שהתרנגולת מטילה הולך ופוחת, כבר לא כדאי לתעשייה להחזיק אותה. מוציאים אותה מהכלוב והורגים אותה במכת חשמל, ושמים במקומה תרנגולת חדשה, צעירה.

הרג אפרוחים

האפרוחים הזכרים מהזן המיועד להטלה לא מתאימים לא לייצור בשר ולא לייצור ביצים: בתור זכרים, הם לא יטילו, כמובן, ביצים. לא כדאי לגדל אותם לייצור בשר, כי הם לא יגדלו מהר כמו האפרוחים מהזנים שפותחו במיוחד לתעשיית הבשר. לכן, לא כדאי לגדל אותם לייצור בשר. לכן הורגים אותם במדגרה. אלה לא האפרוחים היחידים שהורגים במדגרות: הורגים גם אפרוחים בעלי-מום או פגועים, ואפרוחים שבקעו באיחור ביחס לחבריהם.

איך הורגים את האפרוחים? הכי זול מבחינת התעשייה להשליך את האפרוחים הלא רצויים לארגזים או לשקי ניילון. האפרוחים נערמים זה על גבי זה, ומתים מוות אטי בחנק, מעיכה, צמא ורעב. הדבר אסור כיום בישראל, אולם מדי פעם מתגלה מדגרה שעדיין פועלת כך.

האלטרנטיבה היא הרג של האפרוחים במגוון מכונות ייעודיות. מפתחי המכונות הללו טוענים, שהן ממיתות את האפרוחים בצורה "הומאנית". סוג אחד של מכונות כאלו מרסק את האפרוחים בעודם בחיים: האפרוחים מושלכים, בעודם בחיים, אל תוך מתקן שבתחתיתו להבים שמסתובבים במהירות וטוחנים את האפרוח החי, כפי שאנו מרסקים גזר במעבד מזון. בסוג אחר של מכונות האפרוחים נמעכים בין גלגלי שיניים המסתובבים זה כנגד זה. בסוג מכונות נוסף, חונקים את האפרוחים בגז: מכניסים אותם לתאים ייעודיים, שממולאים בתערובת גזים קטלנית. ישנן תערובות שונות של גזים: פחמן דו-חמצני הוא פופולארי מאוד, כי הוא זול וקל להשגה. אבל פחמן דו-חמצני יוצר תמיסה חומצית שצורבת את העיניים והרקמות הרכות של האפרוחים לפני שהם מאבדים את הכרתם. תערובות גזים, שמבוססות על גזים אינרטיים, כגון ארגון, נחשבות מוצלחות יותר בהפחתת הסבל של האפרוחים. מכונת המתה – מכל סוג שהוא – עשויה להיות אכזרית יותר כאשר היא מופעלת בצורה לא מדויקת או לא מיומנת.

יחד נציל מיליון אפרוחים

הרג אפרוחים הוא חלק בלתי-נמנע מתהליך הייצור של בשר עוף ושל ביצים. הדרך למנוע אותו היא לצמצם את הצריכה של מוצרים אלו. חישוב פשוט מראה, שאם נצרוך ביצה אחת פחות בשבוע, יחד נציל מיליון אפרוחים:

לפי נתוני המועצה לענף הלול, בכל שנה מייצרים בישראל כ-4.5 מיליון אפרוחות חדשות לתעשיית הביצים המקומית. על כל אפרוחה כזו, בוקע ומושמד אפרוח זכר אחד – כלומר כ-4.5 מיליון בשנה. בנוסף לאלו הורגים במדגרות גם מספר לא ידוע של אפרוחות נקבות פגועות או בעלות מום.

ישראלי ממוצע צורך מדי שנה כ-240 ביצים. אם כל אחת ואחד מאתנו נאכל רק ביצה אחת פחות בשבוע, נצמצם את הביקוש לביצים בקרוב ל-22%. אם הביקוש לביצים יקטן, התעשייה תזדקק לפחות תרנגולות חדשות, והמדגרות ידגירו פחות ביצים. ירידה של 22% בייצור התרנגולות משמעה גם ירידה של 22% במספר האפרוחים הזכרים הלא רצויים שיבקעו. במספרים מדובר בכמיליון אפרוחים מדי שנה.